תקציר פסק הדין
התובע, תושב פלסטיני, נעצר על ידי הרשות הפלסטינית בשנת 2008 וריצה 7 שנות מאסר בגין עבירות 'בגידה' שיוחסו לו בשל שיתוף פעולה עם כוחות הביטחון הישראליים. התובע הגיש תביעה לפיצויים בגין כליאת שווא ותקיפה. בית המשפט דחה את טענות הרשות בדבר חסינות, היעדר שפיטות וסמכות לעצור סייענים, בהסתמך על הלכת 'פלונים' של בית המשפט העליון, וקבע כי המעצר החל מהשלב בו הוסב החשד לשיתוף פעולה עם ישראל היה בלתי חוקי.
רקע עובדתי
התובע נעצר באפריל 2008. בתחילה נחקר בחשד לעבירות פליליות וקשר לחמאס, אך לאחר מכן הוסב החשד לשיתוף פעולה עם המודיעין הישראלי (מסירת מידע על נשק וגניבות). הוא הורשע לפי סעיף 131 לחוק העונשין הפלסטיני ונידון ל-7 שנות מאסר. הוא העיד על עינויים קשים שעבר במהלך מעצרו ובכלא, טענות שנתמכו בעדויות של אסירים אחרים ששהו עמו.
השאלה המשפטית
האם לרשות הפלסטינית הייתה סמכות חוקית לעצור ולחקור את התובע בגין חשד לשיתוף פעולה עם ישראל? מעצרים ושחרור
הכרעת בית המשפט
בית המשפט קבע כי לרשות הפלסטינית אין סמכות לעצור ולחקור מי שחשוד בשיתוף פעולה עם ישראל. המעצר הוגדר ככליאת שווא החל מהמועד שבו הוסב החשד רשמית לשיתוף פעולה עם ישראל.
הכלל המשפטי
הרשות הפלסטינית אינה מוסמכת לבצע פעולות חקירה ומעצר נגד חשודים בשיתוף פעולה עם מדינת ישראל, שכן אחריות זו נותרה בידי ישראל בהתאם להסכמי הביניים.
המשמעות המעשית
הכרה באחריותה של הרשות הפלסטינית לנזקים שנגרמו כתוצאה מכליאה בלתי חוקית של סייענים ישראלים, ודחיית טענת ה'חסינות' של הרשות במקרים מסוג זה. מעצרים ושחרור
מידע וצעדים נוספים
לפני מסירת גרסה או נקיטת פעולה בהליך פלילי, מומלץ לקרוא על זכויות בחקירה, על מעצרים ושחרור ועל חשיבות הליווי המשפטי המוקדם.
המידע כללי ואינו מהווה ייעוץ משפטי. האתר אינו קשור למשטרת ישראל.
